יצא לי בצורה לא צפויה וממש בהתראה של כמה דקות להיות בבכורה של הסרט הנוקמים בישראל. ואני שמח שכך יצא, חוויה כזו מסרט בתלת מימד לא ראיתי לפני כן.

הסרט מחבר את כלל סרטי הקומיקס שיצא תחת מארוול בשנים האחרונות , ת'ור, איירון-מן, קפטן אמריקה והענק הירוק.

את האמת, מהניסיון הקודם שלי בצפייה בסרטים שמחברים יחד כמה סרטים קודמים, ציפיתי שמשהו יתפספס. בדיוק לפני  כמה דקות דיברתי על זה עם חבר, על זה שהסרט היה יכול להיות כמו הסרט האחרון של אקס-מן שבו הראו גיבורים שרצינו יותר מהם, ממש לשנייה. אבל לשמחתי הצליחו לתת במה לכולם באופן מושלם.מלבד הענק הירוק, כל השחקנים נשארו אותו הדבר.

בעל השעתיים ועשרים של הסרט לא הצלחתי למצמץ לרגע אחד, הייתי שקוע באקשן של הסרט בצורה ללא הפסקה. הקצב של הסרט פשוט מעולה ומשאיר את המתח כל הזמן. כל הסרט בונה אותנו לקראת הניצחון האפי של חבורת הנוקמים. כל אחת מהדמויות תורמת את האופי שלה ללחמיה בכוחות הרשע (שבמקרה הזה זהו לוקי, אחיו של ת'ור) בצורה האופיינית לה: איירון-מן ביהירות וההומור שלו, הענק הירוק המסוגר, קפטן אמריקה כחייל צייתן בעל ערכים פטריוטים ות'ור שלמרות כוחו העצום עדיין מסנה לפנות אל השכל של אחיו החורג. 

ג'וס וידון שמוכר לנו מבאפי ומסריניטי , הצליח גם בכתיבת התסריט וגם בחיבור האקשן והסיפורים של כל הדמויות לכלל יצירה מוצלחת ביותר שמחברת למעריצי הז'אנר את כלל כוכבי העל לסיפור אחד ומאד הגיוני מבחינת הפרטים. מזכיר מאד את הסרטים המצוירים של גיבורי העל מתקופת הילדות שלי.

הדבר היחיד שהייתי רוצה לראות שונה, זה אדוארד נורטון בתפקיד הענק הירוק, ואולי לשבת בשורה קצת יותר רחוקה בקולנוע כדי לראות הסרט קצת פחות בגדול. מה שבטוח אני הולך שוב בהזדמנות ראשונה. מי בא איתי?

אני לא אספר את העלילה פה, כי זו חובה ללכת לראות את הסרט וגם כי מי שחובב הז'אנר כבר יודע את העלילה בעל-פה . אני מבטיח הנאה גדולה ותמורה גדולה לישיבה בקולנוע. 

איזה כיף זה להתארח בבלוג, זה הרבה יותר נחמד מלפתוח אחד, כיוון שאז יש
לך איזשהי מחוייבות אליו, כמעט כמו טמג'וצי, ואם אתה לא עושה מספיק אתה
מרגיש רגשי אשם, ולפעמים, לפעמים הוא גם מת.
ואז צריך לערוך הלוויה ומהר לפתוח בלוג חדש כי לכולם יש כזה והפעם הוא לא
ימות. ומקסימום, נצייץ לו.
לדעתי, לרוב, הגורם הראשוני לכתיבת בלוג הוא השעמום, השני, זה הצורך לשתף בשעמום.
גם אני כותבת בלוג זה להעביר כמה רגעים בעבודה, אני לא שובתת היום, כי
העם צריך טויוטות! ואני כאן למכור להם אותן. הבעיה היא שאף אחד לא חשב
שהמיתון כנראה השפיע ואין צדיק המגיע לקנות את היפניות שבוהות בי כל
היום.
ולכן, בכדי לתת כבוד למקום שבו אני יושבת כרגע אני רוצה להלל את חמשת
להיטי הנסיעה הטיפשיים ביותר שלי – כל הלהיטים הם דיירי קבע של הקייס
באוטו שלי.
יש משהו מאוד משובב נפש בשיר נורא טיפשי שמעביר לך נסיעה נורא לא רצויה.
זה לא חייב להיות שיר נסיעה פורסיי, אבל זה חייב להיות שיר טיפשי, שיר כל
כך טיפשי שאתה מעז לשים אותו רק באוטו, שיר שימצא אך ורק על הדיסק און קי
מפאת הבושה למחיקה זריזה. שיר שאיכשהו מקבל משמעות אחרת לחלוטין כשזה רק
אתה וריקודי מפרקי הידיים שלך בתוך גיגית פח ניידת.

והשיר הטיפשי הראשון שלנו הוא גם המוביל בטימטום בינלאומי.
alexander marcus- papaya .1
שיר אידיוטי לכל הדעות, אבל משהו בו פשוט כובש, כמובן שיש שיטענו כי
הקליפ בעצם גובר על היכולת המוזיקלית של אלכסנדר, שאין שום סיבה לשמוע את
השיר מבלי להתפעם מיכולת התנועה של אלכס כשהוא מדגים בפנינו את ריקוד
הרובוט, ומצד שני, מי באמת מסוגל להחזיק 5 דקות שלמות מול המסך?
12,169,231 איש יכולים!! אלכסנדר תעשה לי ברלינאי מבולבל מינית.
שורה תחתונה, יש המון מה להרחיב על הפרסונה הזאת שהיא אלכסנדר א.ק.א
פליקס אבל את מי זה מעניין..

2. מימיקה- מלכה
מספיק לצטט את דברי המשורר בכדי להבין למה השיר הזה כל כך רע שהוא פשוט נהיה טוב.
"בית מסודר,אגרטל פרחים
הנרות דולקים וריחות של בשמים
מסדר תפוני מסקס זיפים,
מלכה לא אחת שאוהבת מוזנחים"

מימיקה מורכבת משישה חבר'ה שלקח להם שמונה שנים להוציא את היצירת מופת
הזאת. ולאז להתהפך לצד השני ולמות. אבל זו באמת יצירת מופת. זו "חפלה
אלקטרונית" כפי שהגדירו לנו חברי הלהקה. ובהחלט אם תיקחו את המילים האלה
שנוצרו קרוב לוודאי במשחק אסוציאציות מעושן ותוסיפו מוזיקת מועדונים של
תחילת שנות האלפיים ושפם קטן, יתקבל להיט רכבים שהצריבה היא תוצאה
מתבקשת.

3. Des'ree -life
אחד הדברים הכי כייפים בנסיעה זה לשיר, בין אם יש לך את היכולת או לא,
ברכב אין מי ששופט, אין מי שיגחך על יכולת ניפוץ השמשות או לקרוא לך
"הזמיר" לאחר מכן באירועים משפחתיים.
אבל לפעמים יש לשיר מילים כל כך טיפשיות, כל כך טיפשיות שמשאירות אותך ללא מילים.
" I don't wanna see a ghost/It's the sight that I fear most/I'd rather
have a piece of toast/Watch the evening news
גאוני.

4. Gunther-ding ding dong
אני לא יודעת איך או למה אבל לגרמנים יש יכולת להיות ממש א-ב-ל ממש מוזרים.
זה אמנם לא הוגן שאת כל אור הזרקורים יתפוס עוד גרמני משופם אבל זה כל כך
מגיע לו.. תגידו מה שתרצו השיר הזה גורם גם למרפקים לנוע.

בגלל שלא הבאתי שום דבר עכשווי, הנה השיר הגרוע ביותר נכון ל2011.

rebecca black- friday .5
ילדה קטנה- צ'ק. ליריקס טיפשי- צ'ק. מוזיקה מטמטמת- צ'ק. מסיבה- צ'ק.
כושי ענק- צ'ק.
ואני פה להגיד: ג'סטין עשה את זה קודם!!
עם כל הכבוד לגברת בלאק, ביבר לוקח בענק, לפחות בגלל הוותק. אבל בהתחשב
בעובדה שנבחרת אז:
"בייבי, בייבי, בייבי" הופך ל"פריידיי, פריידיי, פריידי" ואת לוקחת את
התואר השיר הגרוע ביותר בחירת הצופים. והרבה מאוד מליונים שיעזרו לך לשקם
את הדימוי העצמי שלך על ידי פסיכולוג טוב וכמה ניתוחים פלסטיים כשתגיעי
לגיל המתאים.
מי לייק!

את האמת אני לא יודע איך נקרא הסרט בעיברית אז נשאיר אותו קאפ אאוט

לסרט הזה של קווין סמית חיכיתי הרבה הזמן עוד מהרגע שהוא סיפר עליו באחת מההופעות שלו. סמית׳ מספר על ההשתתפות שלו ב״מת לחיות 4.0״ כ״וורלוק״ הסופר האקר שיודע הכל על תיאורית הקשר. ההכרות שלו עם ברוס ויליס הביאה לכך שויליס התקשר אליו יום אחד ואמר
you from jersey, i'm from jersey. You write, direct, i act we should do somthing together.

אם הייתי צריך לדמיין סרט שקווין סמית׳ ביים וברוס ויליס משחק, ככה בדיוק הייתי רואה אותו בדמיוני. שילוב מעולה של אקשן ברוס ויליסי עם הומור וסטייל של קווין סמית׳. ג׳ימי מונרו ( ברוס ויליס) ופול הודג׳ס ( טרייסי מורגן) הם זוג שוטרים שרוטים לגמרי שאוהבים לטפל בעיניינים בדרך שלהם ( באמצעות הומאז׳ לסרטים למשל ), מושעים מתפקידם בגלל ש״פישלו״ קצת בחקירה שניהלו. מונרו מתוסכל מכך שבגלל ההשעיה לא יוכל לשלם על חתונת ביתו וייתכן ובעלה( ג׳ייסון לי כי צריך תמיד שחקן מסרטיו הקודמים של סמית׳ שישחק בכל סרט שלו) של אישתו לשעבר יאלץ אותו לקבל את זה שהוא משלם במקומו. כל הדבר הזה מוביל את מונרו למכור את אחד מקלפי הבייסבול של אביו בכדי לממן את החתונה. בזמן ניסיון המכירה נשדד ממנו הכרטיס ע״י שודד בשם דייב ( שון ויליאמס סקוט) ומכאן מתחילה שרשרת של אירועים שמובילים את מונרו ואת פול לסגור את תיק החקירה ממנו הושעו.

העלילה בסרט זורמת בקלילות וחיוך כמו בכל סרטיו של סמית׳, אמנם הפעם הוא לא כתב את התסריט אבל בהחלט אפשר להרגיש את נוכחותו במילים. העריכה נעשתה גם כן ע״י סמית׳ ואפשר להרגיש את אותו סגנון כמו בזאק ומירי עושים פורנו. הסרט מצליח לשלב בין הומור ובין אקשן עדין על גבול מת לחיות ( ויליס גם פה נמצא כמה דקות בלי נעל) . טרייסי מורגן בדמות פול נותן השלמה לדמותו הקשוחה של ויליס, ולא מאפשר לצופה רגע בלי חיוך.

קווין סמית׳ או לא הסרט מומלץ לכולם.
ולסיום אני חייב להודות שאת הסרט ראיתי ב״הוט״ אבל אני בטוח שבמהרה הוא יצטרף לאוסף סרטי קווין סמית׳ בספריית ה- DVD הפרטית שלי.

קדימון לסרט להנאתכם

את האמת , בכלל לא תכננתי ללכת לפסטיבל קולנוע דוקואביב, בכלל לא ידעתי שהוא קורה. הלכנו לארוחת ערב ברחוב הארבעה, אני, נטלי ודנה כשדנה פתאום ראתה את זה קורה בסינמטק. דחינו את הארוחה שלנו בכמה דקות וראינו שאין סיכוי לראות סרט באותו ערב דנה ונטלי החליטו לקנות כרטיסים למחרת היום ( שישי, שזה היום) . את האמת לא ידעתי בכלל לאיזה סרט הולכים ואני כל כך שמח שנכנסתי לקולנוע ריק מציפיות וריק מהכנה, כי כשאתה מגיע לראות סרט או בכלל כל יצירה כשאתה עם ראש מרוקן, אז הכל מתחיל הרבה יותר טוב.

הסרט בויים ע״י אריקה הניקובה וצולם בכפר האמרה בסלובקיה
אתר הסרט

אין מה לכתוב פה על התסריט ואין מה לכתוב על המשחק, הסרט מובא בצורה מושלמת לצופה. כפר סלובקי שראש הכפר מודאג מעתיד הכפר ומגורל המין האנושי בכלל בגלל שיש הרבה רווקים. הוא מחליט לקחת את העיניינים לידיים ולארגן ערב פנויים פנויות כדי שרווקי ורווקות הכפר יוכלו להתערבב יחד ולהתחיל לייצר צאצאים.
הערב לא מצליח כפי שראש הכפר רוצה, והוא די מאוכזב אחרי חצי שנה של הכנות מאד קפדניות של בחירת המשתתפים, הכנת הלהקה, משחקי חברה ועוד ועוד.

הסרט ערוך בצורה מאד נעימה לצופה, המעבר בין 4 הדמויות המרכזיות חלק ונותן הרגשה שאנחנו מכירים את האנשים למרות שרק הרגע ראינו אותם פעם ראשונה. הצילום מדהים ורוב הזמן משאיר אותנו בהרגשה שהמצולמים בכלל לא מתייחסים למצלמה חוץ מאשר שהיא פונה אליהם ( באמצעות הבימאית כמובן).

אני ממליץ בחום לראות את הסרט הזה ואני מבטיח חיוך על הפנים לכל אורך מהלכו, חיוך שימשך עוד כמה שעות גם אחרי שתצאו מהאולם.

"הולכים עם אמא שלי ל'ברבור שחור' בסינמה סיטי, מצטרף?" זה הסמס שקיבלתי ממירי ביום שבת האחרון (5 במרץ). אז כמובן שאי אפשר לסרב להצעה כזו במיוחד שמאד רציתי לראות את הסרט. אז בסינמה סיטי לא היינו כי לא היו כרטיסים (וטוב שכך), אבל היינו ביס פלנט איילון.

לא ידעתי למה לצפות בסרט הזה כי מהקדימון של הסרט לא היה אפשר באמת להבין מה הולך להיות שם. היא הופכת לברבור הברבור הופך אליה, יש שתיים כאלו אחת שחורה אחת לבנה, בקיצור לא ידעתי למה לצפות.

נטלי פורטמן בדמות שברירית בצורה מדהימה, משחקת רקדנית בלט, נינה, בלהקה שמעלה מחדש את אגם הברבורים בצורה חדשה. נינה, עוברת מכבש לחצים ע"י אימה (ברברה הרשי) להיות מושלמת ולא לעשות שום דבר מלבד בלט כדי שהקריירה שלה לא תפגע כמו שהקריירה אימה נהרסה בגלל היותה בהריון עם נינה. בלהקה נינה מלווה ע"י המנהל הכוחני שלה, תומאס ( וינסנט קסל), שמאלץ את הצד הרע של נינה להשתחרר כדי שתוכל לבצע את הברבור השחור בצורה מושלמת. מול נינה בלהקה מופיע הניגוד המושלם שלה דמות לילי (מילה קוניס) שמנסה לשחרר את הילדה הרעה מתוך נינה, אך מסתבר שנינה לא צריכה אותה באמת אלא רק את הנוכחות שלה בלהקה. בעזרתו של תומאס ובעזרת התחרות מול לילי מצליחה נינה לקבל את התפקיד הראשי במופע במקום בת' (וינונה ריידר), שכנראה עברה את אותו התהליך שנינה עברה כמה שנים קודם וכיום היא שבורה לחלוטין. אני חייב לציין שאת וינונה ריידר לא ממש זיהיתי במהלך הסרט תפקיד כזה קטן לא ציפתי שיהיה לה.

הסרט זז בצורה מהירה וגורמת לנו כל הזמן לרצות להבין מה בדיוק קרה בכל רגע נתון, רצון שלא תמיד בא לסיפוקו באותו רגע . הבמאי (דארן אהרונפסקי) מצליח להעמיד אותנו כל הזמן על הגבול הדק של בין דימיון למציאות בלי שנדע להבדיל באמת. הנאה צרופה של מתח ודרמה בשילוב נכון של מעט אימה.

כשאתה רואה סרט אתה צריך לחשוב האם הוא גם השפיע עליך, האם הוא גורם לך לחשוב על משהו מהמציאות שלך? הברבור השחור בהחלט גורם לחשוב האם "הילד הרע" שבתוכנו צריך לצאת כדי שנוכל להגשים את החלומות הגדולים ביותר שלנו. האם אותה "השתחררות" אכן עלולה לגבות מחיר כפי שהיא גבתה במקרה של נינה? ייתכן כשתראו את הסרט תקבלו תשובות.

אנג׳לינה ג׳ולי , ג׳וני דפ , במבט ראשון נראה סרט שיש מה לצפות ממנו. הלכנו אני ושירלי לסרט לא בגלל המלצה וגם את האמת לא תכננו ללכת בכלל לסרט, אבל יצא . בכל מה שקשור לסרטים עם ג׳וני דפ תמיד ידעתי שאני צריך לצפות למשהו מיוחד כי ככה זה אצלו. הפעם הייתי כולי אכזבה. ג׳וני משחק תייר שבמקרה או שלא במקרה נקלע לפרשיית הונאה שכל כל הסוכנויות בעולם מעורבות בה. אנג׳לינה משחקת את אהובתו של דמות המפתח בפרשיה שכולם עוקבים אחרי כדי לתפוס אותו. הרדידות בעלילה ובדמויות מאד מאכזבות, הייתי מצפה שיהיה עומק בדמות שג׳וני דפ משחק. לא הכרנו אף אחת מהדמויות ולא היה עם מי להזדהות במהלך הסרט , דבר שדרוש בכל סרט טוב. הסוף של הסרט מאד צפוי וגם ממנו לא מתפתח שום דבר חוץ מהציפיה שבפרק הבא של שודדי הקריביים ג׳וני יפצה על הדבר הזה שקרה פה.

מומלץ בקור, מקסימום מתאים לסרט בהוט פריים.

אמנם תקופה ארוכה לא כתבתי, זה בגלל כמה וכמה אילוצים אישיים .

אני אחזור לכתוב בתקופה הקרובה, וד"א מי שרוצה לכתוב פה …מוזמן לכתוב בתגובה.

אחרי הפסקה ארוכה של כמה חודשים ללא כתיבה ( אין לי את מי להאשים מלבד את עצמי ) החלטתי לחזור לכתוב. חיכיתי לסרט שייתן לי את ההצתה של הכתיבה מחדש.

הסרט הזה בהחלט הפתיע אותי, את הסרט קניתי ב-20 ש"ח במדפי היד השנייה של האוזן השלישית והסיבה שקניתי אותו זה בגלל שהמפיק הוא טרנטינו. ולא התעמקתי יותר מדי בדברים אחרים שצויינו על העטיפה מלבד שזה עם ג'וני נוקסוויל.

הסרט נכתב ובויים ע"י קטרינה הולדן ברונסון שהיא ביתו של השחקן צ'ארלס ברונסון. הליהוק בסרט לטעמי הוא מוצלח ביותר ג'וני נוקסוויל (דאלטרי) , אליזבת בנקס (מאי), ג'ולייט לואיס (פלורה), דיוויד קושנר (דוייל) וסופי טראוב (ג'ון – june) .

כל הסרט מתואר מנקודת מבטה של june ביתו של דאלטרי דרך תהליך ההתבגרות שלה וההבנה שלה של הדברים שקורים סביבה. סביבת הסרט היא עיירה בשם דקטאון (עיר הברווז) במדינת טנסי. דאלטרי הוא איש עסקים מצליח בתחום הדשא ושרוצה לבנות מסלול גולף עממי לתושבי האיזור בכדי שכולם יוכלו לשחק גולף. אך מחלה שפוגעת בדשא שלו גורמת לחברה שלו להיות בשלבי קריסה. במקביל לסיפור הזה מגיעות לעיירה שתי דמויות מעברו של דאלטרי, חברתו לשעבר,מאי, אותה הכניס להריון בגיל 14 והבת שלו בת ה-14. מאי בשלבים אחרונים של מחלה סופנית עליה לא סיפרה לאף אחד רוצה עתיד אחר לביתה ממש שהיה לה ומתכוונת לנצל את עושרו ורצונו הטוב של דאלטרי בכדי לעזור לה להתקבל לג'וליארד.

זה הסרט שג'וני נוקסוול נגלה לי כשחקן ולא כאדם שמחדיר חפצים חדים לאיברים רגישים וקופץ עם סקייטבורד בוער לתוך חבית נפט בג'ק-אס. ואני חייב להודות שאכן הופתעתי, משחקו של נוקסוויל פשוט תואם את הסרט, אני לא יודע אם הוא יכול להיות בכל סרט אבל פה הוא התאים בדיוק.

סרטים אמריקאיים כאלו הם האהובים עלי, כמו desert blue ו-feeling Minnesota ועוד סרטים רבים אחרים.

והנה הקדימון של הסרט :

אני מאד אוהב את הסרטים שבהם מופיע בראד פיט, כמו 12 הקופים או סידרת אושן….אך הפעם לא הייתה משמעות לכך שפיט משחק את בנג'מין באטן.

הסרט מספר את סיפור של בנג'מין שנולד במצב גופני של בן 80 ועם התבגרותו הוא הולך ונעשה צעיר יותר ויותר עד למותו כתינוק. אין ספק שהסיפור הוא נוגע ללב, אך עד כמה שנהנתי ממנו הוא לא מתאים למשהו מעבר לסרט שרואים ביום שבת בצהריים בכבלים או בלווין. אני אישית הלכתי לראות את הסרט בשעה 1 וחצי לפנות בוקר בסינמה סיטי והוא אכן העביר לי לילה בצורה לא רעה בכלל (ולא בגלל הסרט בלבד). אבל לקחת נושא כזה כבד ולמשוך אותו לאורך כמעט 3 שעות של עלילה בלי התחשבות בקהל הצופים זה בהחלט גובל בהתעללות קלה. הליהוק מעולה החזותיות של הסרט מדהימה והעלילה עם רעיון מעולה….אבל משהו התפספס פה בהחלט.

אז למי שיש 3 שעות לפחות פנויות או לחילופין שותף/ה לצפיה בסרט ששווה בשבילו/ה להיות ער לאורך כל הסרט, אז הסרט הזה בשבילכם, אבל בכל מקרה לדעתי זה יהיה בכבלים או בלווין בערב שישי אחרי שבמשך שבועיים יחפרו עם פרומואים של דקה על הסרט וכמה שהוא היה הצלחה קולנועית.

מומלץ בקור.

מי שמכיר אותי יודע את אהבתי הבלתי מובנת לסרטיו של קווין סמית' . למה זאת אהבה בלתי מובנת…? כי גם אני לא יכול להסביר באמת למה אני מחובר לסרטים וליצירה של קווין סמית'. סרטו האחרון של קווין סמית' יכול להחשב או כשמשהו לא מוצלח או כסרט גאוני, הכל תלוי בעיני וברקעו הקולנועי של הצופה.

בואו נתחיל עם השחקנים שלוהקו לסרט זה: סת' רוגן – אי אפשר שלא ללכת לראות את הסרט רק בשביל לראות אותו אין סרט שהוא משחק בו ואני לא נהנה וכנראה בגלל שבכל הסרטים הוא משחק פחות או יותר את אותה דמות לא מוצלחת. אליזבת בנקס – ד"ר קים מסקראבס, מה עוד אפשר לבקש? . ג'יסון מיוז – אחרי ג'רזי גירל טוב מאד שהוא החזיר את ג'יי לסרט הזה. ג'ייסון שוב משחק את עצמו רק הפעם ככוכב פורנו. ג'ף אנדרסון – הרי הוא רנדל גרייבס מסרטי קלרקס של קווין סמית.עוד שחקנים שכמובן מוסיפים לאווירה הם : גרי בדנוב , שמשחק את הבוס של זאק ומוכר לנו מבתול בן 40, טיילר לאבין – יד ימינו של הריפר.  ג'סטין לונג ששיחק במת לחיות 4.0. בקיצור שורת שחקנים אהובה מסרטים הוליוודים ולא הוליוודים רבים.

לפני שראיתי את הסרט קראתי ביקורות לא טובות על הסרט ובעיקר השוואתו לסרטיו של אפאטו ואני חייב להגיב על זה. לא נכנסים לסרט של ג'ימס בונד ואומרים שיש בו אפקטים גרועים בהשוואה לסדרת המטריקס. הסרטים של קווין סמית' הם הסרטים שלו, וזו הגדולה של היצירות שלו הוא בעצמו מודה בכך שהוא אוהב לביים סרטים עם אנשים שמדברים ופחות אקשן וזה בדיוק קווין סמית'.

אני אישית מאד נהנתי מהסרט, הטקסטים הזורמים של התסריט יחד עם פשטות הסרט פשוט עושים לי את זה. נכון שהסרט נגמר במעין קיטש לא רצוי אבל גם זו דרך לסיים סרט ( גם בבתול בן 40 זה היה ככה). כשאני יושב לראות סרט אחד הדברים שגורמים לי להגיד שהוא היה טוב זה הרצון לראות אותו שוב, ואין ספק שאת זאק ומירי אני אראה יותר מפעם אחת כמו את כל סרטיו של קווין סמית' שאני רואה לפחות אחד בשבוע. ( כן אני מהדפוקים האלו….)

אז למי שרוצה קצת הומור נמוך משולב בבדיחות לא רעות בכלל, מומלץ בחום לראות את הסרט.