אני האגדה – I am Legend

אני לא יודע כמה סרטים נעשו על השלכות של טעויות אנוש שעשו מניפולציה בגנום האנושי והביאו לכדי אסון כלל עולמי ( אני כתבתי את כל המילים הגדולות האלו?) אבל מעטים מאד מהסרטים נתנו את הזוית היותר אנושית של הדמויות.

סרטו של פרנסיס לורנס נותן זוית חדשה, לדעתי, על הסרטים מהסוג הזה. רוברט נוויל (וויל סמית) הוא קולנול בצבא האמריקאי שהתעסק במציאת תרופה לנגיף שהיה אמור להוות תרופה לסרטן, אך הפך למוטוציה שהופכת את האדם לחיית טרף צמאה לבשר, אך רגישה לקרינה אולטרה סגולית ( במילים אחרות, אור יום). מלבד הצרה הנוראית הזו הנגיף מועבר באוויר או ע"י מגע דם….מואי כיף.

שלוש שנים אחרי שהמגפה חיסלה את רוב רובה של אוכלוסיית העולם, רוברט מנהל שיגרה יומית שמתחילה עם אור ראשון כשהנגועים חוזרים למחבוא שלהם, הוא מסתובב בניו יורק עם כלבתו סם. הוא מוציא סרטים מהחנות השכרת סרטים, הוא נכנס לבתים כדי למצוא אוכל ואף מנסה לצוד חיות בר שמסתובבות בעיר. כאשר כל מטרתו היא למצוא תרופה לנגיף. באופן מאד נוח הוא חסין להשפעות הנגיף ומתוך הדם שלו הוא מנסה ליצור את החיסון שיציל את העולם.

את החיסון הוא מפתח במעבדה שמתחת לבית שלו כשהוא מנסה זאת על חולדות ואחרי שנראה לו שמצא תרכובת מתאימה, מנסה זאת על נגוע שתופס. הוא משדר יום יום תשדורת רדיו שקוראת לכל מי שנשאר חי לבוא לפגוש אותו בנקודת מפגש בעיר בתקווה שיש עוד מישהו בעולם חוץ ממנו. פעולה שמצילה את חייו בסופו של דבר.

מה שאני אהבתי בסרט זה את משחקו המדהים של ויל סמית, שהבדידות מתחילה לשגע אותו ולגרום לו לדבר עם בובות ראווה שהוא מציב בחנות השכרת הוידאו, ולדבר עם עצמו וכמובן לחיות בסיוטים של מות אישתו וביתו.

אני ממליץ לראות את הסרט, אבל אפשר להתחיל בלראות את הקדימון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *