ארכיון תגית: אהבתי

הנוקמים

avangersיצא לי בצורה לא צפויה וממש בהתראה של כמה דקות להיות בבכורה של הסרט הנוקמים בישראל. ואני שמח שכך יצא, חוויה כזו מסרט בתלת מימד לא ראיתי לפני כן.

הסרט מחבר את כלל סרטי הקומיקס שיצא תחת מארוול בשנים האחרונות , ת'ור, איירון-מן, קפטן אמריקה והענק הירוק.

את האמת, מהניסיון הקודם שלי בצפייה בסרטים שמחברים יחד כמה סרטים קודמים, ציפיתי שמשהו יתפספס. בדיוק לפני  כמה דקות דיברתי על זה עם חבר, על זה שהסרט היה יכול להיות כמו הסרט האחרון של אקס-מן שבו הראו גיבורים שרצינו יותר מהם, ממש לשנייה. אבל לשמחתי הצליחו לתת במה לכולם באופן מושלם.מלבד הענק הירוק, כל השחקנים נשארו אותו הדבר.

בעל השעתיים ועשרים של הסרט לא הצלחתי למצמץ לרגע אחד, הייתי שקוע באקשן של הסרט בצורה ללא הפסקה. הקצב של הסרט פשוט מעולה ומשאיר את המתח כל הזמן. כל הסרט בונה אותנו לקראת הניצחון האפי של חבורת הנוקמים. כל אחת מהדמויות תורמת את האופי שלה ללחמיה בכוחות הרשע (שבמקרה הזה זהו לוקי, אחיו של ת'ור) בצורה האופיינית לה: איירון-מן ביהירות וההומור שלו, הענק הירוק המסוגר, קפטן אמריקה כחייל צייתן בעל ערכים פטריוטים ות'ור שלמרות כוחו העצום עדיין מסנה לפנות אל השכל של אחיו החורג. 

ג'וס וידון שמוכר לנו מבאפי ומסריניטי , הצליח גם בכתיבת התסריט וגם בחיבור האקשן והסיפורים של כל הדמויות לכלל יצירה מוצלחת ביותר שמחברת למעריצי הז'אנר את כלל כוכבי העל לסיפור אחד ומאד הגיוני מבחינת הפרטים. מזכיר מאד את הסרטים המצוירים של גיבורי העל מתקופת הילדות שלי.

הדבר היחיד שהייתי רוצה לראות שונה, זה אדוארד נורטון בתפקיד הענק הירוק, ואולי לשבת בשורה קצת יותר רחוקה בקולנוע כדי לראות הסרט קצת פחות בגדול. מה שבטוח אני הולך שוב בהזדמנות ראשונה. מי בא איתי?

אני לא אספר את העלילה פה, כי זו חובה ללכת לראות את הסרט וגם כי מי שחובב הז'אנר כבר יודע את העלילה בעל-פה . אני מבטיח הנאה גדולה ותמורה גדולה לישיבה בקולנוע. 

דאלטרי קאלהון – Daltry Calhoun

אחרי הפסקה ארוכה של כמה חודשים ללא כתיבה ( אין לי את מי להאשים מלבד את עצמי ) החלטתי לחזור לכתוב. חיכיתי לסרט שייתן לי את ההצתה של הכתיבה מחדש.

הסרט הזה בהחלט הפתיע אותי, את הסרט קניתי ב-20 ש"ח במדפי היד השנייה של האוזן השלישית והסיבה שקניתי אותו זה בגלל שהמפיק הוא טרנטינו. ולא התעמקתי יותר מדי בדברים אחרים שצויינו על העטיפה מלבד שזה עם ג'וני נוקסוויל.

הסרט נכתב ובויים ע"י קטרינה הולדן ברונסון שהיא ביתו של השחקן צ'ארלס ברונסון. הליהוק בסרט לטעמי הוא מוצלח ביותר ג'וני נוקסוויל (דאלטרי) , אליזבת בנקס (מאי), ג'ולייט לואיס (פלורה), דיוויד קושנר (דוייל) וסופי טראוב (ג'ון – june) .

כל הסרט מתואר מנקודת מבטה של june ביתו של דאלטרי דרך תהליך ההתבגרות שלה וההבנה שלה של הדברים שקורים סביבה. סביבת הסרט היא עיירה בשם דקטאון (עיר הברווז) במדינת טנסי. דאלטרי הוא איש עסקים מצליח בתחום הדשא ושרוצה לבנות מסלול גולף עממי לתושבי האיזור בכדי שכולם יוכלו לשחק גולף. אך מחלה שפוגעת בדשא שלו גורמת לחברה שלו להיות בשלבי קריסה. במקביל לסיפור הזה מגיעות לעיירה שתי דמויות מעברו של דאלטרי, חברתו לשעבר,מאי, אותה הכניס להריון בגיל 14 והבת שלו בת ה-14. מאי בשלבים אחרונים של מחלה סופנית עליה לא סיפרה לאף אחד רוצה עתיד אחר לביתה ממש שהיה לה ומתכוונת לנצל את עושרו ורצונו הטוב של דאלטרי בכדי לעזור לה להתקבל לג'וליארד.

זה הסרט שג'וני נוקסוול נגלה לי כשחקן ולא כאדם שמחדיר חפצים חדים לאיברים רגישים וקופץ עם סקייטבורד בוער לתוך חבית נפט בג'ק-אס. ואני חייב להודות שאכן הופתעתי, משחקו של נוקסוויל פשוט תואם את הסרט, אני לא יודע אם הוא יכול להיות בכל סרט אבל פה הוא התאים בדיוק.

סרטים אמריקאיים כאלו הם האהובים עלי, כמו desert blue ו-feeling Minnesota ועוד סרטים רבים אחרים.

והנה הקדימון של הסרט :